דיואי / ויקי מיירון

ספר זה מבוסס על אירועים אמתיים. הוא מספר על חתול קטן בשם דיואי שאותו מצאו הספרניות בספרייה במקום שקוראים לו איווה. ספר זה מתאר את יכולת ההתאוששות והאנושיות של תושבי איווה וגם על חתול יוצא דופן.

סיפורו של דיואי מתחיל בדרך הנוראה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, בלילה הקר ביותר בשנה. כשהיה בן שבועות ספורים, הוכנס דיואי לתוך תיבת החזרת הספרים של הספרייה הציבורית של ספנסר שבאיווה. למחרת בבוקר מצאה אותו מנהלת הספרייה, ויקי מיירון, אם חד הורית למודת צרות ששרדה פשיטת רגל של החווה המשפחתית, סרטן שד ובעל אלכוהוליסט. כשהיא מצאה את דיואי, דיואי בקושי הצליח להתרומם וקרטע על רגליו שהיו מלאות בכוויות קור. דיואי התרומם על מנת לברך את ויקי ואת כל אחת מחברות הצוות בברכה של תודה ושלום, ובכך הוא שבה את ליבן. במשך 19 השנים שעברו מאז שמצאו אותו הוא הוסיף להקסים את האנשים. היה לדיואי מין חוש שישי שאמר לו תמיד מי זקוק לו יותר מכול.

 

 

לסיכום, אני ממליצה לכם על ספר זה מכיוון שהוא ספר בלתי נשכח. למרות שעבר זמן רב מאז שאני קראתי אותו, אני עדיין זוכרת כל פרט ופרט. דיואי הוא חתול יוצא דופן שלכאורה לא אמור לשנות הרבה מכיוון שהוא רק בעל חיים ולא בנאדם, אך דבר זה לא נכון. למרות היותו של דיואי חתול, הוא הצליח לגעת בליבם ובנשמתם של הרבה אנשים. הוא לא דיבר את שפת בני האדם כמובן אך הוא תמיד היה שם כשצריכים אותו. כשהוא הרגיש שבנאדם מרגיש רע, הוא היה עם אותו בנאדם. הוא בא אליו, נתן שיגעו בו, נתן שילטפו אותו. החתול הזה לימד את כולם את כוחה של האהבה. כמה טוב שלפעמים ברגעי משבר שאנחנו כבני אדם חווים, נמצא שם חבר מיוחד ויחיד במינו, דיואי. הספר יחמם לכם את הלב ויוכיח כי בעלי חיים כן יכולים להוות משענת ברגעי משבר. הם כן יכולים להוות עבורנו נחמה. חבר כזה, בן משפחה שנמצא שם ליד, בלי לומר הרבה או יותר נכון בלי לומר כלום, אך עדיין יכול לגעת לנו בלב ובנשמה ולהיות קרן אור קטנה בימים שהכול נראה רע וקשה.  

קגנוביץ דורית יב7