"אלה ששוב לא יהיו, אלה ששוב לא נפגוש,
אלה שלא יצחקו לעולם.
אלה שקמו מול אש, אלה שרצו בראש,
כל שהיו ואינם - עוד ישנם...

כמה קצר האביב, כמה שותק המשלט.
כמה אילמים השירים למולם.
כל המלים הגדולות, מה הן מול אמא אחת -
אמא אחת של אחד מכולם...

שום זיכרון לא יסלח, שום שיכחה לא תימחוק,
שום אהבה לא תגליד עם הזמן.
אלה שכאן - לא יידעו, שוב, אם לשתוק או לצעוק:

רק השתיקות צועקות מעצמן..."